<h1>ארחות חיים הלכ' חלה סימן א'</h1>
<h2>דף ו.</h2>
עיסת הכלבים בזמן שאין הרועים אוכלין ממנה פטורה עיסת הנכרי פטורה. עיסת הנכרי וישראל המשותפין אם יש בחלק הישראל שיעור חלה חייבת משום דעיסה לית לה קלא (דכלה) [דלאו כלה] דישראל היא והא מפקא לה מחלה אבל אם הגוי עומד עליו פטורה שאין לחוש כלל דסתם גוי מפעא פעי.
<h2>דף מו.</h2>
ובי"ט של פסח מפריש חלה בלא ברכה ולא יקרא לה שם עד שתאפה אלא יעשה אותה כעין עוגה ויאפה אותה עם השאר ואחר כך יצרף הכל בסל אחד או בקערה לפי שהסל מצרף לחלה כמו שנבאר ואחר כך יפרישנה ויברך עליה ויצניענה עד אחר י"ט. ולהפרישנה בעיסה אי איפשר שאין שורפים קדשים בי"ט ולהניחה אי איפשר שמא תחמיץ ויעבור עליה בבל יראה ובל ימצא הואיל ואיבעי מיתשיל עלה. ומזה הטעם כתב ה"ר חיים בשם אביו ה"ר משה מאיברא שאם הופרשה חלה מן העיסה והדר נתערבה בעיסה או באחת מן הככרות שאין לאסור אותה אפילו אין בו אחד ומאה מן החלה לפי דאי בעי מתשיל עלה. וה"ה לכל נדר והקדש ותרומה שקדושים באמירה שיכול לישאל לחכם ויעקור דבורו וכן פרש"י ז"ל בפ' אלו עוברין ולעולם אינו מדמע עד שבא ליד כהן אלא ילך לחכם ויהיה נשאל עליהן ויעקור שם חלה או תרומה וסגי בהכי. וכן נמי דעת הרמב"ם ז"ל ודעת ה"ר יצחק ז"ל. אבל משבא ליד כהן או ליד גזבר מהקדש לא בעי מתשיל ומדמע הכל אם לא נתערב באחד ומאה או לפי [מה] שהוא האיסור. ובתשובת שאלה מצאתי לעולם יהיו מלמדים נשים לומר אם הוצאתי חלה ושכחתי ונתערבה יהיה לי רשות להוציא פעם שניה. ע"כ. ולאפות קודם שתחמיץ בי"ט של פסח אי איפשר דלא ליעביד טרחא דלא צריך אלא אין לו דרך לעשות אלא שילוש פחות מכשיעור או אם ילוש כשיעור לא יקרא לה שם חלה עד שתאפה כמו שכתבנו.
והמפריש חלה מן העיסה בי"ט משהין אותה בלא אפיה ובלא שריפה עד הערב לפי שאין אופין אלא לצורך י"ט. וה"מ כשאין בעיר כהן קטן אבל יש שם כהן קטן או אפילו גדול שטבל לקריו והעריב שמשו יכול לאפותה ולתתה להם ויאכלוה. והבעל התרומה ז"ל כתב שאף כהן שראה קרי ואפילו לא טבל אם מבטלה ברוב חולין מותר לאכלה הכהן אך הזר אסור לאכלה על ידי ביטול הרוב. ויש מקומות מפרישין חלה שניה ונותנין אותה לכהן ואוכלה אפילו בעל קרי [ואפילו] אשתו [נדה]. וצריך ליזהר שלא יתננה בקערה עם מרק רותח פן יאכל זר או גוי [אחרי כן] באותה קערה. וחלה הראשונה או השניה אם נתערבה בחולין צריך אחד ומאה מין במינו ואם בשאינו מינו כגון חטים בשעורים סגי בששים כך הוא הדין אפילו בחלת חוצה לארץ. אבל אם נתערבה ברוב חולין ולא במאה מותרת דוקא לכהן אפילו לא טבל לקרויו אבל לזרים לא. עכ"ל. והרשב"א ז"ל כתב איסור מדבריהם שאין לו עיקר בתורה כתרומת חוצה לארץ מבטלין אותה לכתחלה בידים אפילו להאכילה לזרים וה"ה לכל שאר דברים שכיוצא בה. ויש אומרין שאין לבטלה לכתחלה להאכילה לזרים אלא לכהן בימי טומאתו. ויש לחוש לדבריהם הלכה למעשה עכ"ל.
<h2>דף מח:</h2>
וכתב אחד מן המחברים ואמר שיעור עיסה. אמר רב קבא מלוגנאה לפסחא. וכן לחלה והיינו חמשת רבעים ועוד שהם מ"ג ביצים וחומש ביצה וכל ביצה וביצה ל"ה כספים בכספים שלנו ואמר רב סעדיה גאון ז"ל שיעור עיסה עד כדי עומר לגולגלת דהיינו תש"ך זוזי בזוזים שלהם. והרמב"ם ז"ל כתב שיעור עיסה מלא העומר בין במין אחד בין בחמשה כולן מצטרפין לשיעור. וכמה השיעור שני קבין פחות חומש והקב ד' לוגין והלוג ד' רביעיות והרביעית אצבעים על אצבעים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. וכל האצבעות רוחב גודל של יד. נמצאת למד שהמדה שיש בה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום שלש אצבעות ותשיעי אצבע [בקירוב] היא העומר. וכן מדה שיש בה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע על ז' אצבעות פחות ב' תשיעי ברום ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע היא מדת העומר. ושתי המדות האלו כאחת הן עולות וכמה מכילה מדה [זו] כמו מ"ג ביצים בינוניות וחומש ביצה. והם משקל פ"ו סלעים ושני שלישי סלע מקמח החטים שבמצרים שהן משקל (ת"ק) [תק"כ] זוז מזוזי מצרים בזמן הזה. ומדה שהיא מכילה כמשקל הזה מקמח החטים בה מודדים לחלה בכל מקום. וכתב ה"ר יצחק ב"ר אברהם ז"ל על מה ששנינו חמשת רביעים קמח ועוד רש"י לא גריס ועוד דהא אינן אלא ה' רבעים קמח בצמצום פי' חמשת רבעים צפוריים שהם ו' רבעים ירושלמיים שהם ז' מדבריים. ביצים של צפורי הם גדולים משל ירושל[י]ם השתות ושל ירושל[י]ם גדולים משל מדבר השתות ואני מצאתי בפרושי הרש"י ז"ל בפ"ק דשבת וז"ל חמשה ועוד חייבין דקסבר ר' [יוסי] מדה מדברית וכו'. והכי [נמי אמר] ר' יוסי בעירובין וכו' והתם מפרש האי ועוד אחד מעשרים לכל ביצה וביצה עכ"ל. והם למדת צפורי ביצה ומחצה ולמדה מדברית שנים ביצים ושביעית ביצה בקירוב. ור"ת כתב כי (הנועדות) [הועודות] לפי מה דתניא כל האוכל כמדה זו ברוך ומבורך פי' כמדת העומר שלא להפקיע עיסתו מחלה וכיון שהוא אוכל כמדת העומר מ"ג ביצים וחומש ביצה ודאי הוצרך ועוד להפרשת חלה. וכתבו ר"ת ורבי שמואל אחיו שמותר לנדות אותן בני אדם שגודשין מדותיהן בפסח ומעמידין עצמן בספק כרת. וכן נהגו שלא לגדוש. תשובת רבינו יצחק ז"ל מדה של פסח אין נהגין לעשות אותה גדושה וקבא מלוגנאה לפסחא וכן לחלה. ובפ' אלו עוברין משמע בלא גודש וכן בכל התלמוד כשמזכירין דין מדה סתם או קב משמע בלא גודש. והני ה' רבעים קמח שהם מ"ג ביצים הם [כמנין משקל] תש"ך זוז ואנן שיעור משקל לא נהיג לן דאיכא דקלילו ואיכא דלא קלילו וביצים נמי איכא קטנים ואיכא גדולים אלא לפי חשבון רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים וכו' יצטרך לשיעור (חלי) [חלה] כלי אחד של ו' אצבעות על ו' אצבעות ברום ח' אצבעות וג' חומשים וחומש חומשא ואם תחשוב אותם האצבעים של אותו כלי חרש שעשיתי לעצמי יעלו לך לחשבון זה עכ"ל המחבר ז"ל.
והלש פחות פחות מכשיעור לאחר אפיה יצרף הכל בסל ואויר הכלי מצרפן רק שיהיה לכלי בית קבול. וכתב הבעל התרומה ז"ל וצריך שיהיה כל הפת תוך שפת הכלי ולא למעלה. וכן נמי כתב הרמב"ם ז"ל שאינו חייב בחלה עד שיצרף הכל בכלי שיש לו תוך או שיהיו הככרות נושכות זו בזו ויהיה בהן שיעור חיובין אע"פ שאינן בכלי. וכן נמי כתב הר"ף ז"ל וז"ל וצריך שיהיו כל המצות תוך מחיצות הכלי ולא למעלה מן המחיצות ויפרוש עליה מפה או סדין ויכסה אותן ושפיר דמי דאין לך כלי גדול מזה. ואויר כלי מצרף אפילו בלא נגיעה. ונשיכה מצרפן אפילו בלא אויר כלי. ודוקא כשהכל מאשה אחת או שיהיה הכל בלול יחד אבל כשהן משתי נשים אינן מצטרפות אם אינן בלולות יחד. ובאשה אחת נמי אינו מצטרף אלא במינו אבל בשאינו מינו אינו מצטרף אלא בבלול. ועיסת השותפין חייבת בחלה.
והלש פחות פחות משיעור הסל מצרף כמו שכתבנו וסדין או מפה מצטרפין כמו סל. וכתב הר"ף ז"ל ולכך נהגו הנשים לכסות העיסה בשעת הפרשה ואין התנורים מצרפין לה. והא דבעינן צירוף הני מילי לעיסה קטנה שנלושה פחות פחות מכשיעור אבל אם היתה (לישה) [עיסה] גדולה שנילושה בכלי אחר ביחד אין צריך צירוף כלי ע"כ.
<h2>דף קט.</h2>
כלל אחד קצר אל הראב"ד ז"ל דגמרינן ממי מקוה דארבעים סאה שהוא אמה על אמה ברום ג' אמות. בתחלה קח רום המקוה שהוא ג' אמות שהם (י"א) [י"ח] טפחים והם ע"ב אצבעות טול אחד מכ"ד והם ג' אצבעות. וכן מ' סאה הם ר"מ קבין טול אחד מכ"ד והם עשרה קבין ואחר כן טול מהן העשירית נשארו ט' קבין. וכן מאותן ג' אצבעות טול מהן עשירית נשארו י"ג חומשין וחצי שהם רום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. ואחר כך קח הרוחב שהוא אמה על אמה ועשה מהן טפחים והן ל"ו טפחים בתבריתא. וכן מן הט' קבין שבידך עשה מהן לוגין נמצא שבטפח על טפח ברום י"ג חומשים [וחצי] הוא לוג. חלוק הטפח לאורך ורוחב והוא אצבעיים על אצבעיים ברום י"ג חומשין [וחצי] והוא ג"כ רביעית הלוג. ולפי חשבון זה יצטרך לשיעור חלה כלי אחד של ו' אצבעות על ו' אצבעות ברום ח' אצבעות וג' חומשין וחומש חומשא. כיצד מ"ג ביצים וחומש ביצה שהם שיעור חלה הם כ"ט רביעיות פחות חומש וחשוב לכל רביעית י"א אצבעות פחות חומש שכך עולה אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע בתבריתא ויעלה בין הכל שי"א אצבעות וחומש חומשא. ואין מפרישין חלה בפחות משיעור זה ואם הפריש אינה חלה. ובספק כתב ר' יונה ז"ל שמפריש בלא ברכה. וכתב הראב"ד ז"ל ואי אוסיף עליהו וועודות דהוו ב' ביצים ושביעית ביצה שפיר דמי ולזה שומעין שעשה כהוגן ואם פחת משיעור זה הפסיד לענין חלה ולא עוד אלא שצריך להוסיף על כל השיעורין הללו במעט כדי קטוף שכן דרכן של נשים לשייר מעט מן המדה [מן הקמח] כדי לקטף ואם עשה המדה מצומצמת נמצא השיעור חסר כי פעמים שאין מכניסין כל הקמח בקטוף הילכך מוטב להוסיף ולא לצמצם ע"כ. ואדוננו מורנו ה"ר שם טוב פלכו ז"ל כתב הרוצה למדוד מדה של פסח יתן ז' אצבעות בגודל וחומש האצבע מרווח לרוחב חלל הכלי וח' אצבעות נמי [בגודל] לאורך חלל הכלי וה' אצבעות ושני חומשי אצבע נמי בגודל לרומו של חלל הכלי וזו היא מדתו של פסח בדקדוק ע"כ.
כלל קצר על אצבעיים לרבי' תם ז"ל. רביעית הנמצא השלך החוצה ומן הנותרים יקח אחד מעשרים ופעמים יוסר חלק שנים [עשר] (פי' רביעית הנמצא ברום המקוה השלך החוצה כלומר רום המקוה ג' אמות שהם י"ח טפחים הסר מהם הרביעי שהם ד' טפחים ומחצה וישארו י"ג טפחים ומחצה. ומן הנותרים יקח אחד מעשרים ופעמים יוסר חלק שנים [עשר] (פי' רביעית הנמצא ברום המקוה השלך החוצה כלומר רום המקוה ג' אמות שהם י"ח טפחים הסר מהם הרביעי שהם ד' טפחים ומחצה וישאר י"ג טפחים ומחצה ומן הנותרים שהם י"ג טפחים ומחצה קח אחד מעשרים העשרה טפחים הם כ' חצאין ואחד מכ' חצאין הוא חצי טפח שהוא ב' אצבעות. עוד יש לך ג' טפחים ומחצה עשה מהם אצבעות בכל טפח יש בו ד' אצבעות בגודל לפי דעת כל המפרשים ויעלו י"ד אצבעות קח מהם אחד מעשרים העשר אצבעות הם עשרים חצאין ואחד מעשרים הוא חצי אצבע. עוד נשארו לך ד' אצבעות עשה מכל אצבע חומשין ויהיו עשרים חומשין ואחד מעשרים הוא חומש. ופעמים יוסר חלק שנים עשר. פי' מאורך המקוה ורחבו שהוא אמה על אמה שהן ששה טפחים על ששה טפחים עולין ששה ושלשים טפחים בתבריתא. קח חלק שנים עשר מששה ושלשים טפחים שהם ג' טפחים [חלק] י"ב ויהיו ג' טפחים חַלֵק כל טפח מהם לארבע רביעיות ויהיו י"ב רביעיות. קח חלק השנים עשר פעם אחרת כי פעמים יוסר אחד באורך ואחד ברוחב וישאר רביעית הטפח שהוא ב' אצבעות על ב' אצבעות הנה נשאר בידינו מכל המקוה שהוא אמה על אמה ברום ג' אמות אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. ועתה עליך להסיר ג"כ המים בזה הענין רביעית הנמצא במי מקוה שהם ארבעים סאה אותו השלך החוצה שהם עשרה סאין ומן הנותר שהן שלשים סאין קח אחד מעשרים והוא סאה ומן העשרה חצי סאה הרי לך סאה ומחצה. הסאה היא שש קבין ומחצית הסאה שלשה קבין הרי ט' קבין והקב ד' לוגין הרי ששה ושלשה לוגין קח חלק שנים עשר מששה ושלשים לוגין ויהיה ג' לוגין חַלֵק כל לוג מהן לד' רביעיות ויהיו י"ב רביעיות קח מהן חלק שנים עשר פעם אחרת ויהיה רביעית הלוג נמצא שרביעית הלוג נכנס בכלי שיש בו באורך וברוחב אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע בכוון. או נוכל למצוא החשבון בלא פעמים הוסר. כיצד הרי לך שהמקוה שהוא אמה על אמה שהם ו' טפחים על ו' טפחים [והן ששה ושלשים טפחים] בתבריתא ורומו אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע כמו שחשבנו למעלה נכנסין בו ל"ו לוגין הרי כי לוג אחד נכנס בטפח אחד וכשתחלק הטפח בשתי וערב יהיו בו ד' חלקים של אצבעיים על אצבעיים וכשתחלק הלוג בד' רביעיות הרי שברובע הטפח שהוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע נכנס רביעית וזהו שארז"ל אצבעיים על אצבעיים וכו'. וכל האצבעות נחשבות בגודל והנה אמת ונכון. ובהלכות ציצית תמצא שיעור הגודל כמה הוא בשעורות.
